רעידת האדמה בהאיטי ב-12 בינואר שהרגה יותר מ-200 אלף איש והותירה כ-300 אלף נוספים פצועים שצריכים טיפול מתמיד, הכריעה את המתקנים הרפואיים בהאיטי. אייל לינדמן, אח מוסמך, פאראמדיק ויועץ רוחני של סיינטולוגיה, היה אחד הראשונים שנענה לאסון. למרות היותו מנוסה בפעולות הצלה, לאחר ששירת בגראונד זירו לאחר 9/11 ובהוריקן קטרינה ב-2005, הוא אמר שלא היה מוכן כלל למה שהוא ראה מיד לאחר הגעתו לבית החולים הכללי בפורט-או-פרינס.

הרופאים נלחמו להציל חיים בחדרי הניתוח, ביצעו ניתוחים בתנאים פרימיטיביים ללא חומרי הרדמה, ציוד סטרילי או אפילו ללא ציוד ואספקה בסיסיים ביותר. לינדמן ויועץ רוחני מתנדב נוסף, ד"ר דריל קרייג, רופא שיניים מקליפורניה, נכנסו מיד לעבודה ועזרו בכל דרך אפשרית. בסוף היום הראשון לינדמן וקרייג הבינו שאין שום משמרת לילה כדי לדאוג למטופלים, ולקחו על עצמם את הטיפול הלילי של ארבע מחלקות כשהם מטפלים בארבעים מטופלים במצב קריטי.

הם מצאו מטופלים שוכבים על מיטות ללא מצעים, כשהגוף שלהם מזוהם מהפרשות גוף ודם. שלושה מטופלים מתו בתוך שעה בלבד, ולאחר שהבינו שמטופלים רבים לא ישרדו ללא טיפול, הם עבדו לאורך כל הלילה עד שהכוח הרפואי הבינלאומי הגיע ב-8:00 למחרת בבוקר. שני מטופלים כמעט מתו באותו הלילה. אחד מהם הוציא את האינפוזיה שלו וכמעט דימם למוות, והשני כמעט טבע לאחר שנוזלים הצטברו בריאות שלו.

ללילה במחלקות היה אתגרים אחרים. כשהאורות הפסיקו לעבוד, לינדמן וקרייג נאלצו לטפל בפצועים עם פנסים עד שהחובשים הצבאיים נתנו להם מקלות אור כימיים – שפופרות פלסטיק שמספקים אור למשך 5 שעות לאחר ששוברים אותם.

היו כל-כך הרבה פצועים, וכל-כך מעט כוח אדם מקצועי, שרוב הטיפול בפצועים התבצע על-ידי משפחות המטופלים. אך היה מחסור במזון. לא רק שלא היה מזון למשפחות, לא היה גם מזון לפצועים, לכן לינדמן וקרייג השיגו אוכל ומים לפצועים ולמשפחותיהם.

במהלך לילה אחד, אחד הפצועים סבל מכישלון של הלב והריאות, ולא היו תרופות או חמצן כדי לעזור לו לעבור את זה. רופא רוסי תורן ורופא חדר מיון ששירת בצבא ארה"ב כמנתח שדה, אילתרו על-ידי כך ששילבו את התרופות שהיו להם, וביחד הצליחו לשמור את המטופל בחיים מספיק זמן כדי להטיס אותו לארה"ב לניתוח שהיה צריך כדי להציל את חייו.

לצעיר אחד במחלקה נאמר שאם לא יכרתו לו את הרגל, הוא ימות. הוא סירב לעבור את הניתוח בתואנה שהוא לא רוצה לחיות עם רגל אחת. לינדמן דיבר איתו ועזר לו לבחון את האופציות שלו. בסופו של דבר הוא בחר לחיות, ועבר את הניתוח.

לינדמן עזר בניתוח כשדימום פנימי של צעירה החל לאיים על חייה כאשר לא היו מלחציים בנמצא על מנת לעצור אותו. לינדמן השתמש בלדרמן שלו, כלי עבודה, כמלחציים, מה שהחזיק אותה בחיים מספיק זמן כדי להעביר אותה לאוניית בית החולים USS Comfort לקבלת העזרה שהיא צריכה.

הצוות של לינדמן המשיך לעבוד בבית החולים במשך 3 שבועות כשהוא מטפל ב-50 עד 300 מטופלים כל לילה, כשהוא מבצע לרוב משמרות בנות 20 שעות. המחלקות נקיות יותר עכשיו, התאורה טובה יותר, ויש מספיק כוח אדם למשמרות יום ולילה.

העבודה ממשיכה, וככל שמתנדבים מתחילים לחזור לבתיהם, מתנדבים נוספים נדרשים להמשיך בפעולות ההקלה, שהמזכ"ל של הצלב האדום צופה שימשכו בין שישה חודשים לשנה.