קארן פארל היא אחות מיילדת ויועצת רוחנית מתנדבת של סיינטולוגיה מניו אינגלנד. כשהיא שמעה על רעידת האדמה בהאיטי ב-12 בינואר, המחשבה הראשונה שלה היתה שהיא צריכה לעזור. ארבעה ימים מאוחר יותר היא היתה בפורט-או-פרינס עם הצוות הרפואי והצוות להקלה מאסון שכלל רופאים, אחיות, פראמדיקים ויועצים רוחניים מתנדבים שעלו על טיסה מניו-יורק ב-16 בינואר, שהושכרה על-ידי ארגון הסיינטולוגיה כדי לקחת כוח אדם וציוד רפואי להאיטי.

קארן מוסרת תינוקת שזה עתה נולדה לאימה.

קארן הוצבה בבית חולים, שם האמצעים היו לחלוטין לא מספקים עבור הרופאים והאחיות שעבדו נואשות כדי לעשות משהו עבור אלה במצב הקשה ביותר מבין המספר העצום של קורבנות רעידת האדמה. הצוות הרפואי, המום מנפגעים, בקושי היה יכול לטפל בנשים העומדות ללדת.

ה-"צלב האדום" הנורבגי הקים בית יולדות זמני ויחידת ניתוחים וקיבל בברכה את המיילדת והרופאים שזה עתה הגיעו מאמריקה.

קארן ורופא מיילד האיטי-אמריקני מ-'אגודת רופאים האיטיים מחו"ל', אשר הגיע באותה הטיסה, הקים חדר לידה בסיסי שקארן תיארה אותו כ-"ארכאי", והתחיל להעביר אליו נשים.

בלילה, אחרי משמרת של 12 שעות, צוות המיילדים המותש החל לעזוב. בלי רופא במשמרת, קארן החליטה להישאר. החלטה ברת מזל. קארן יילדה שני תינוקות באותו הלילה.

התינוקת הראשונה היתה ילדה שאמה קראה לה "אהבה שלי". השני היה ילד ראשון לאמא בת 16. לבד, בלי בני משפחה או האבא, האמא הצעירה היתה מותשת ומבועתת. "החזקתי אותה בזרועותיי במשך הרבה זמן, כשאני מנדנדת אותה", אמרה קארן. "אחרי שמונה שעות, סוף סוף יכולנו להעביר אותה לחדר עם חשמל (כן, היינו בחושך כל הזמן). הייתי צריכה להראות לה איך לדחוף ולוודא שהיא מבינה אותי. בעזרת מתרגמת, היא אמרה לאשה, "תהיי חזקה ותלדי את התינוק עכשיו!"

בלילה אחר, שש נשים היו עם צירי לידה, שתיים מהן היו מקרים קשים. קארן יכלה רק לקוות שהתינוקות שלהן יחזיקו מעמד עד שצוות המיילדים יחזור לתפקיד. אז, כשהבוקר עלה, התרחשה עוד רעידת אדמה. היתה פאניקה בכל בית החולים. חלק מהמטופלים, שכחו שהגפיים שלהם קטועים וניסו לעמוד ולברוח החוצה. אחרים שהיו מאוד מאוד חולים נאבקו כדי לצאת מהמיטה ולצאת מהבניין.

"אנשים צרחו וכל הבניין רעד", אמרה קארן. חדר הלידה וכל מטופלות של בית היולדות היו במרתף, וקארן ידעה שאם הבניין קורס הן כולן תהינה לכודות.

היא נאבקה יחד עם תלמידי רפואה ואנשי צבא לפנות את המטופלות מהמרתף והמחלקות, כשהם סוחבים אותן החוצה וממקמים אותן בחוץ על האדמה הרחק מבניין בית החולים הרעוע.

המעבר היה קשה מידי עבור כמה מהן. איש צעיר נפטר כשמיכל החמצן שלו נותק כדי להעבירו. האחות שהיתה איתו נכנסה להלם ולא היתה מסוגלת לתפקד. קארן בזריזות יישמה את ההכשרה שלה להצלה מאסון כיועצת רוחנית מתנדבת, שעוזרת לאדם להתמצא בסביבתו המיידית, והאחות מייד יצאה מהשוק ואמרה: "בסדר, יש לנו הרבה עבודה לעשות", וחזרה לעבודה להעביר את המטופלים למקום מבטחים.

בין המתים וההרס, אחת הנשים החלה ללדת. אישה האיטית, ליד האמא לעתיד, החלה לשיר. כשהתינוק נולד מישהו צעק, "נולד תינוק! יש תקווה בעולם הזה".

קארן עדיין קיוותה ששני המקרים הקשים יחזיקו מעמד עד שהרופא המיילד יחזור לתפקידו. אחת, ממש לפני שעמדה ללדת, לידתה הואטה והרופא המיילד הגיע בזמן ויילד את התינוק בניתוח קיסרי.

קארן עזרה גם למטופלים אחרים שלא היו בהריון. לרבים לא נותרה משפחה מאחר והם כולם נהרגו או הופרדו ברעידת האדמה, אז קארן ניחמה אותם. "למרות שאני לא מדברת קראולית, עדיין יכולתי לשבת איתם ופשוט להקשיב למה שהם אומרים. לא יכולתי להבין את המילים, אבל רציתי שהם ידעו שהם לא לבד.

"לאדון אחד היה כל-כך הרבה פחד בעיניים שלו. שמתי יד על הכתף שלו ואמרתי בצרפתית 'הרגע'. אני רק רציתי שהוא ידע שיש שם מישהו. הוא דיבר ודיבר ואני הנהנתי בראשי. הבנתי מספיק כדי לדעת שהוא סובל הרבה כאב והיה מפוחד. הוא חשב שהוא גוסס. לקחתי מטלית קרה וניגבתי את פניו ואת העורף שלו.

"הכל היה בבלגן, כולל האיזור שבו נשמרו התרופות, והרופאים העבירו את זמנם היקר כשהם מחפשים בין התרופות, בניסיון למצוא את האחת שהם צריכים. אמרתי להם שאני אחפש אותה כדי שהם יוכלו להמשיך לטפל במטופלים. סוף כל סוף מצאתי אותה והם נתנו לו אותה והוא החלים. הוא הצליח".

קארן חזרה הביתה לבוסטון לאחר שבוע, כדי לחזור למקום עבודתה. במשך שבוע אחד בהאיטי היא יילדה שש תינוקות במו ידיה ועזרה עם אחרים. היא מספרת שהחוויה הזאת שינתה אותה, ושהיא לעולם לא תהיה שוב אותו הדבר.