שכנע אדם שהוא חיה, שגאוותו וכבודו העצמי הם אשליה, שאין שום דבר "מעבר" לשאוף אליו, שאין פוטנציאל אישי שניתן להשיג, ויש לך עבד. תן לאדם לדעת שהוא עצמו, ישות רוחנית, שהוא מסוגל לכוח הבחירה ויש לו זכות לשאוף לחכמה גדולה יותר והתחלת אותו בכיוון של מישור גבוה יותר.

כמובן, התקפות כאלו על דת מנוגדות לשאיפות המסורתיות של האדם להגשמה רוחנית ולדרך חיים אתית.

"תן לאדם לדעת שהוא עצמו, ישות רוחנית, שהוא מסוגל לכוח הבחירה ויש לו זכות לשאוף לחכמה גדולה יותר והתחלת אותו בכיוון של מישור גבוה יותר".האדם החושב שימר את רוחניותו במשך אלפי שנים על הפלנטה הזו. מבחינתו, דרגת החכמה העילאית היתה הארה רוחנית.

בנוסף, דת הותקפה כפרימיטיבית. לימוד רב מדי של תרבויות פרימיטיביות יכול להוביל מישהו לחשוב שדת היא פרימיטיבית מכיוון שהיא כה דומיננטית בהן ותרבויות "מודרניות" יכולות להתקיים בלעדיה. למען האמת, הדת ככוח מכונן תרבות, לעולם אינה נחוצה יותר מאשר בתקופה שבה ניתנו כוחות אדירים בידי גזע אנושי, שייתכן שניטלו ממנו בדיוק אותן מיומנויות חברתיות אותן מדגישה הדת.

הכוחות מכונני-התרבות הגדולים של העבר, בודהיזם, יהדות, נצרות ואחרים, הדגישו כולם את ההבחנה בין טוב לרע וערכים אתיים נעלים.

הירידה בנוכחות הכנסיות בארצות הברית עולה בקנה אחד עם עלייה בפורנוגרפיה וחוסר מוסריות כללי ולעלייה בפשע שגרמה לעלייה במספר השוטרים, שלא גרמה לירידה באברציות מוסריות בפועל.

כשדת אינה בעלת השפעה בחברה או שהפסיקה להיות כזאת, המדינה יורשת את כל הנטל של מוסריות הציבור, פשע וחוסר סובלנות. ואז היא חייבת להשתמש בענישה ובמשטרה. עם זאת, זה לא דבר מוצלח כי אם המוסריות, השלמות האישית וההערכה העצמית לא טבועות כבר באדם, אי-אפשר לכפות אותן בהצלחה מרובה. רק באמצעות מוּדעוּת רוחנית והחדרת ערכן הרוחני של הסגולות האלה אפשר לגרום להן להתקיים. חייבת להיות סיבה נוספת ומוטיבציה רגשית על מנת להיות מוסרי וכו', מאשר איומים של משמעת אנושית.

כשתרבות נפלה לגמרי מהרוחניות והיא נמצאת במרדף אחרי החומריות, אדם צריך להתחיל בכך שידגים שכל אחד הוא רוח ולא חיה חומרית. מהבנה זאת של הטבע הדתי שלהם, יכולים אנשים להגיע שוב להכרה באלוהים ולהיות יותר הם עצמם.